בחירות לכנסת הן ללא ספק דבר מבורך לאזרחים, אך כשהן קורות פעם שניה בתוך חצי שנה – הן פוגעות בכיס שלנו. אמנם אין כיום מחקר מקיף שמביא לו את הכסף המדויק שנשלם על הבחירות האלה, אך ההערכה של ההפסדים היא אפשרית.
הבחירות שעתידות להתקיים ב-17 בספטמבר יבואו לידי ביטוי בקיצוצים ממשלתיים, משקיים ועסקיים.
מחירן של בחירות
עלותו של יום הבחירות האחרונות שהתקיים באפריל עמד על 706 מיליון ₪, שהתחלקו בין מימון המלגות, מימון בחירות מקדימות, פעילות ועדת הבחירות, תשלום לעובדים במערכת הבחירות ועוד. בבחירות הקרובות, ישנה בקשה להגדיל את התקציב ב-30% כיוון שהעסקת עובדי מדינה היא יקרה יותר בחודשי הקיץ, ולכל זה יש להוסיף גם את יום החופש אותו מקבלים הבוחרים. חשוב לזכור שהפסדים לא נאמדים רק בכסף שיוצא, אלא בכסף שלא נכנס – אובדן יום עבודה במשק משמעותו הפסדים של מיליוני שקלים למדינה.
מי סופג את עיקר הנזק בטווח הקצר?
המעסיקים הם אה שמפסידים, כיוון שהם נדרשים גם לממן לעובדים שלהם יום חופש בתשלום מלא, ומי שכן מועסק (כי לא את כל העסקים ניתן או מומלץ לסגור ביום בחירות) – יהא זכאי לתשלום כפול – 200%, כך על פי החוק. התוצאה היא הפסד של אלפי שקלים ביום לעסקים קטנים-בינוניים.
גירעון על גירעון – ומה קורה לאזרח הפשוט?
זה לא סוד שמדינת ישראל נמצאת בימים אלה בגירעון כלכלי משמעותי מזה שנים. כשמוסיפים לכך הוצאה כבדה כמו בחירות – מדובר בסכנה של ממש. כבר בסוף חודש יולי היינו עדים לעליה במחיר הדלק – אמנם מזערית, אך עליה שמסמנת את הצורך של קופת האוצר בכסף. התוצאה שעתידה להגיע היא קיצוצים ועצירת פרויקטים כדי לממן את הבחירות ולמנוע מצב של קריסה כלכלית. למשל, ויתור על הקלות או הטבות לאזרחי המדינה, עיכוב או עצירה של תוכניות שונות שכבר אושרו ותוקצבו, הטלת מכסים על ייבוא, ביטול או שינוי מהותי בתוכניות הפיתוח המתוכננת בפריפריה, העלאת המע”מ ועוד. כל אחד מאלה ישפיע באופן ישיר על האזרח, ללא קשר למקום מגוריו, עיסוקו או גובה ההכנסה שלו. העבר מלמד אותנו, שלאחר מערכת בחירות בטווח זמן של שנה, נצפו עליות מחירים, עליה באחוזי תשלום המס והממשלה על כלל משרדיה הפכה מגוף יוזם שפועל לטובת האזרח בכל המישורים, לגוף שורד שמתכנס בתוך עצמו.
